אל המעיין

שביל ישראל.
1, 2, 3.. 4 זהו, אין יותר אבנים קטנות בתוך הגרביים.
כבר שעה שאני מתאפק לא לעצור. איפה המעיין הזה? אני כבר שעות מחכה שיגיעו מים עד נפש.
שולף את בקבוק המים בטעמים שלי ושותה!  מים בטעם פלסטיק, האהוב עלי.
מסתכל על המשך השביל, כבר מזהה את עצי הצפצפה, סירה קוצנית וקדה שעירה, שבלולים מכסים ענפים לאורך הדרך ואת הקרקע מכסות שקיות תפוצ'יפס שמנת בצל. רוח גבית נעימה מלטפת את כובע שלוש הפינות שלי ואני נהנה מהשקט, מתפעל, ברגעים כאלה צריך לצלם.
מזל שאין לי מצלמה.
לוקח נשימה עמוקה לתוך הריאות ונושף.  נשימה עמוקה לתוך הריאות ונושף. נשימה עמווק אחח! מה זה?! משהו עקץ אותי! אני לא מאמין! מסתכל מתחתיי ואני רואה את הדבר הכי רגיל שיכולתי לראות - יתוש. הורג אותו וממשיך בנשימות.
טוב, עכשיו אפשר לה_שיך ללכת.
*מכחכך בגרון* סליחה, לה_שיך ללכת. היי _ה זה?! ל_ה אני לא _צליח להגיד את האות _?! אוי ואבוי.
איזה בלאגן, _ה אני עושה עכשיו? טוב, זה קורה לפע_י_. שיט! אפילו _ סופית אין לי.
אני פשוט אלך בתקווה שזה יחלוף.
אה, הנה ה_עיין!

מעיין: אהלן!
אני: היי, אתה _דבר!
מעיין: סליחה, מה? לא הבנתי אותך כל כך
אני: זה כי אני לא _צליח להגיד  _
מעיין: מה אתה לא צליח?!
אני: אני לא _צליח להגיד _
מעיין: אתה צוחק עלי?
אני: נוו! ל_ה אני בכלל _נסה להסביר לך?! אתה _עיין!!!
מעיין: אני לא מבין אותך. מה אתה מתעצבן? טוב, אין לי כוח לעבוד היום, אין משאלות ואין כלום.
בא-גדי בא-גדי בו לפה! הולכים!
אני: ..........
קופץ ל_עיין.

וואי איזה כיף. איזה מים נעימים! ממממ..
ושכבר חשבתי שזה לא יבוא - הגיעו מים עד נפש. קצת מנוחה.

מסעות פישול

הודו.
השעה 14:00. מסתכל סביבי ברחובות הז'אנה ג'אנה מאנה ומחפש לי הרפתקה.
אני הולך עם הזקן הגאה שלי והחולצה ההודית הסגולה שלי. זה מאוד מוזר, זוהי חולצה הודית אבל אף אחד פה לא הולך איתה... נראה לי שקניתי פסל של הכותל בירושלים.
לאחר שכמה ריקשות ניסו לרצוח אותי אני מעביר את עצמי לעזור קצת יותר ירוק ופחות עמוס באנשים.
היי ! נחל ! שם אני רוצה להיות!
הקפצתי שלוש אבנים על המים בתוצאת שיא של שתי הקפצות.
איך אני לא מצליח יותר?! חייב להיות הסבר פשוט מאוד לזריקת האבנים האלה , כל אחד יכול לעשות את זה, אולי אני אמור לזרוק את זה בצורה אנכית ל... רגע, זה ממש לא מעניין אותי בעצם.
זמן עישון!
מזל שאני מגלגל לעצמי מראש ושומר אותם בתיק הסגול-תואם חולצה שלי, הכל בחיים זה עניין של אחריות וחשיבה קדימה.
איך תמיד שאני לוקח שאכטה, העננים מתחילים להסתדר בצורות  של ירקות שאני שונא: ענן קישוא, ענן חציל, ענן דלורית, ענן דלעת, ענן צנונית, ענן כוסברה, ענן ברווז, ענן שווה צלעות, ענן מיקווה.
מוריד את מבטי לרגע מענני הירק כדי להקפיץ עוד אבן - הפעם אצליח.
קם על הרגליים ואחחחח!! כוסאמק!! נפלתי פה מאיזה גזע עץ.. ויי! מה זה? אני לא מאמין! זה נימבוס 2000. כל חיי חלמתי על כזה. כל החיפושים בשבת בחורשה הישנה של הפארק הלאומי היו לשווא. יששששש
הרמתי את הנימבוס בצעקת UP זינקתי עליו והתחלתי בתעופה. ריחפתי מעל הדשא, הרמתי את חזית הנימבוס בכיוון למעלה והתחלתי בתעופה אנכית הגעתי לענן הקישוא והטלתי עליו את קללת ה"רידקטו", לענן החציל עשיתי "שתק" ומכיוון שהודו לא באזור הקליטה של משרד הכשפים הטלתי "קרושיו" על ענן הכוסברה - naughty me.
אני מלך העולם. זה מה שנקרא לעוף על הטיול שלי!
שבאתי ללטף איזו ציפור נדלקה לי מנורת דלק בנימבוס מה שהיה לי מוזר מאוד, כי הייתי בטוח שתדלקתי לפני הטיסה.
הנימבוס התחיל בנסיקה מטה והתחלתי להסתחרר, הכל מסביבי היה בגוונים של חציל. לא הצלחתי להבחין אם זה מהחולצה או הענן. ראיתי גם טושים צבעוניים ושעון קיר שהשעות יצאו ממנו, ראיתי גרגירי חומוס מנגבים פיתה ושטרות של כסף שקנו אושר. התחלתי להרגיש את התחושה הזו בבטן שאתה מרגיש בקייטנת טומי בפעם הראשונה בלונה פארק על ספינת הפיראטים שעוד שנייה יוצא לך פיפי, מזל שאני כבר לא בקייטנת טומי ואין לי מה להתבייש, או להתאפק.
בשלב זה כבר הייתי מאוד קרוב לקרקע, נחבטתי במים של הנחל שלוש פעמים, שיא חדש. ונפלתי חזרה לנקודה שבה התחלתי.
קמתי על הרגליים קצת מסוחרר ומאוד רטוב באזור התחתונים (כנראה מהקפיצה על המים..) והתחלתי ללכת בחזרה לגסט האוס מרוצה ועם מצב רוח לקינוח.
השעה 14:30 - איך הזמן עף כשנהנים.