יום שלישי, 17 בפברואר 2015

מסלול הנח"ל כפעולה בצופים


משחק פתיחה: כל חניך צריך להחליט מה בא לו לעשות אחרי התיכון. נסו להיות מקוריים...

מהלך הפעולה – גרעין נח"ל:

מתודה: סולמות ונחשים

המטרה להגיע למשבצת האחרונה בלוח מבלי להיתקל בנחשים שיורידו במשבצות לעומת הסולמות שיקדמו. בדרך תקבל קלפי משימה.  הפרס – "הגשמה עצמית". בהצלחה.
קובייה מראה 6 – כל הכבוד! הגעת עם נכונות לעשות! ברוך הבא לאשדוד
קובייה מראה 3 - קלף משימה: לרכז שבט צופים. (הערה למדריך: מכיוון שהחניך רק כרגע יצא מהתיכון אין לו באמת מושג איך עושים את זה. לתת לו ליפול ולעשות שטויות..)
קובייה מראה 4 -  נתקלת בנחש! אתה לא יכול להחליט לאנשים מה הם צריכים לפני שהכרת אותם! "המטרות בשנה הקרובה הן: קפיצה בכמות החניכים בשבט, חיזוק הצופיות ו... גיבוש השכב"ג" 
קובייה מראה 1 – קלף התפקחות: "זכור את הקבוצה!"  מה?! נדבר בקיבוץ...
קובייה מראה 2 – סולם "אביב הגיע פסח בא" מתחיל קצת להבין את העניין, מתחבר לאנשים, לקהילה שבאזור כל הכבוד! הבנת את הפואנטה! תמשיך כך!
קובייה מראה 3 – נחש רציני. שתי חברות קומונה שלך עוזבות ולחלקם אין תפקיד. ההסתכלות הממוקדת על משימתך לקחה את כל תשומת הלב שלך מהאנשים החשובים באמת.
קובייה מראה 1 – הפנמה - "הקבוצה היא הסיבה ליציאה למסלול" צעד אחד קדימה.
קובייה מראה 5 – קיץ בא! זמן להפנים את כל מה שנלמד מהשנה. המשימה כבר יותר מובנת. עצמאות משתלטת. הזמן מחוץ לבית, ניהול העבודה, והבחירה בחיים עם חברים הפכו את התיכון לרחוק.

קובייה מראה 3 – סולם ענק!! קיבוץ!! ביי ביי הצעות מחיר, ישיבות צוות ארוכות, מחשבט וחאקי. שלום נחל עוז!
קובייה מראה 1 – קלף משימה: בנה קבוצתך! החיים חופשיים בקיבוץ. קמים ב6 שותים קפה כולם ביחד מעוכים. נעלים, כפפות, כובע, תיק אוכל ולעבודה. מעמד הפועלים בקרן קיימת לישראל. העבודה עם 6 בדואים נתנו את התחושה שהמשימה היא לא להפריח את הנגב עם עצים כמו שסיפרו לנו אלא ללמד אותם להגיד pilpel  במקום filfel. אחרי העבודה: פעילויות, העשרות, בניית אינטימיות, דינמיקות ולימודיים משותפים. ככה חיים יחד! אושר עילאי! שלא ייגמר לי
הזמן זז בלי ששמת לב וכך גם הקובייה. מראה 1 – קלף משימה – הגן על המולדת! Army time!
"שלום וברוכים הבאים לצה"ל לפני שאתה נכנס שים לב שאתה מפקיד בכניסה את השיער, חופש הבחירה והעקרונות שלך. שירות מוצלח!"
מפקדים זועמים, סמלים מקדרים וקצינים עם שיגעונות גדלות מנהלים לך את החיים לשנה ו8 חודשים. אך פלא, מכל סיפורי האימה דמיינת את צה"ל כמפלץ שמן חד עיני הזולל אותך.
מעיני בנגרעין נחלאווי דווקא לא נורא פה. (סולם קטן!)
גילית עולם שלם של אנשים כמוך! קיבוצניקים, מושבניקים וגם סתם עירוניים מדברים בשפה שלך, אם תלבש תחפושת באמצע שעת ת"ש או תלטף ישבן של חברך לגרעין לא יראה מוזר לאיש. מסתבר שגם לצבא הסידור הזה לא רע: פק"לים מובחרים, הצטיינויות ומסומני פיקוד הפכו אותנו.
נחש קטן – סיימת הכשרה בהצלחה לך לעזה!
נחש גדול- זמן להיפרד מבני גרעין שלא ממשיכים לפרק משימה ולהמשך השירות הסדיר. לא קל לאף אחד. אבל זה חלק מהעניין שנחתם מראש. התלבטויות אוכלות לך את המוח.
מצד אחד – יציאה לפיקוד, אולי המשך לקצונה יובילו כמעט אוטומטית בסולם ההגשמה העצמית
צד שני – מה יהיה על הקבוצה? היא הסיבה לא? איפה אני שם את עצמי אם זה מה שבחרתי?!
זריקת קובייה משלך, 3 – החלטה! (שומעים את זה? החלטות אישיות בצבא?!) נמשיך בסדיר כחייל פשוט אך הסוף יהיה מתוק בפרק המשימה.
חייל קרבי בקווים מבצעיים ואימונים.
זמן נחשים: עזה – 6 חודשים.  עוד קצת... אימון ברמת הגולן – 3 חודשים. עוד קצת... שכם – 4 חודשים. עוד קצת...
התקופות קשות, מעייפות ומתישות על נא השבר. המון התפקחויות בעמדות שמירה עזובות.
שכיבה בבוץ 8 שעות רצוף נותנות למחשבות לרחף.
סולם: החברים עדיין במרחק יריקה ממיטתך כמו תמיד, מעגל החברים התרחב ונוצרה חברות אמיתית בין אנשי הגרעינים.

10.. 9...8...7....6....5...4....3...2...1.... פ-ר-ק   מ-ש-י-מ-ה-!
תפוס את הקובייה חניך יקר! חייך בידך הבחירות וההחלטות שוב אצלך.
זמן הסולמות: עבודה עם נוער בסיכון, יציאות טובות והכי חשוב – חזרה לדירה, כולם יחד!
קובייה מראה 6 -  קלף משימה: "הפוך גרעין לקבוצה"
החבר'ה שהתגבשו בכיתה יב' (ובונוסים בקיבוץ) גידלו ביצים! מבינים את מקום הרעיון והאידיאל שבבחירה לגור יחד. זמן לחשוב קדימה ולחיות חיים אוטונומיים- איך לחנך? למה אני מחנך על מדים? מה לי ולתנועת הצופים?  לאכול בשר? איזו תרבות אני יוצר? מה החלומות שלי?  מי זרק את המברשת שיניים שלי לאסלה?!?

קובייה מראה 5 – אתה נמצא 8 משבצות מהפרס! ברכותינו!
פוס משחק! תזכירו לי שוב מה הפרס לזוכה? מה זה אומר בכלל הגשמה עצמית?! 












להתראות בפעולה הבאה!







נאום סילבסטר 2012

ערב טוב לכל מאן דבעי! הרשו לי לספר לכם סיפור קצר לפני שתתחיל כל המהומה וההיתולה!
בעמק יפה, בין כרמים ושדות עומד מגדל בן חמש קומות. ומי גר במגדל?
בקומה הראשונה חיילת מורה. כל היום בביתה מתחרפנת, רואה היא רק חול מסביבה ולכן היא אינה במיטבה.
בקומה השנייה גרה חיילת המפקדה. כל היום מהלכת, עושה ביקורים. כי העישונים נמצאים בקיבוץ כיסופים.
בקומה השלישית - החפ"שית. שומרת, מטבח ומסיירת. אם תמשיך כך תהיה תקרית מצערת.
בקומה הרביעית גרות שתי מוזרות. האחת כל היום רצה אל קירות, והשנייה מחלקת הבטחות לקורס שקריות.
ובקומה החמישית גר מר אחוז. אך לפני שבוע עזב שבוז אמר שיש איזה לוז לתיזוז...
כתבו דירי המגדל שלט, תקעו מסמר לדלת, וקבעו שלט בקיר: דירה להשכיר!
והנה בשבילים, בדרכים, בכבישים – אל הבית באים דיירים חדשים.
אל הסף מגיעה הראשונה, רותי הנמלה, לקומה החמישית עולה, קוראת את השלט. פותחת הדלת, עומדת בפנים ומסתכלת. באים מכל הדירות השכנים, עומדים מסביבה מסבירים לה פנים:
הנאים החדרים בעיניך? נאים.
הנאה המטבח בעיניך? נאה.
הנאה המסדרון בעיניך? נאה.
אם כן, שבי איתנו רותי הנמלה.
לא, לא אשב!
למה?
אומרת הנמלה:
השכנים אינם טובים בעיני. איך אגור אני, הנמלה המובחרת, באותו בניין עם המורה החיילת?! היא אינה מקצועית, בעברה הייתה גננת. פה זה לא איזה גן רימון אנחנו מדברים על מצפה רמון! העבודה מרובה!

נעלבה החיילת מורה והלכה לה הכלבה.. אהה הנמלה...

הלכה הנמלה, באה דובי הארנבת.
חיש מהר עולה לקומה האחרונה. קוראת את השלט, פותחת הדלת, עומדת בפנים ומסתכלת.
באים מכל הדירות השכנים, עומדים מסביבה, מסבירים לה פנים:
הנאים החדרים בעיניך? נאים.
הנאה המטבח בעיניך? נאה.
הנאה המסדרון בעיניך? נאה.
אם כן שבי איתנו דובי הארנבת.
לא, לא אשב!
למה?
אומרת הארנבת:
השכנים אינם טובים בעיני. איך אשב פה. רס"ר בעל דוקטורט במדע באותו בניין עם חיילת המפקדה? היא טיפשה ולא כמוני הדעתן. ומלבד זאת – אין לה אישור זקן! כל היום היא מתרוצצת שלא כמו מזכירתי, שרי, שרק לי היא מוצצת!

נעלבה חיילת המפקדה והלכה הארנבת....





הלכה הארנבת, בא חזיר(פרנס).
קרא את השלט "דירה להשכיר". ואחרי שקרא את השלט התגלגל ועלה בפתח הדלת.
עומד ומביט בעיניו הקטנות, בכתלים בתקרה ובחלונות.
באים מכל הדירות השכנים, עומדים סביבו, מסבירים לו פנים:
הנאים החדרים בעיניך? נאים.
הנאה המטבח בעיניך? נאה אף כי איננו מלוכלך!
הנאה המסדרון בעיניך? נאה.
אם כן שב איתנו!.
לא, לא אשב!
למה?
השכנים אינם טובים בעיני. איך אשב אני, החזיר, יחד עם החפ"ש הצעיר! לי יש פז"מ וותק וניסיון, עכשיו תור הצעיר לטחון! רק בנגע עוקץ המון ולעומת זאת  לי יש כיסוי לאייפון! לא נאה ולא יהיה!

קראו השכנים: "לך מפל"ג חזיר ומשוגע, נראה אם נגיע לסגירת פלוגה..."

הלך לו החזיר, בא זמיר(רוסי).
שר הזמיר בקול רינה, עולה הזמיר לקומה אחרונה, קורא את השלט, פותח הדלת, מסתכל בדירה, בכתלים, בתקרה...
באים מכל הדירות השכנים, עומדים סביבו מסבירים לו פנים:
הנאים החדרים בעיניך? נאים.
הנאה המטבח בעיניך? נאה.
אם כן, שב איתנו!.
לא, לא אשב. השכנים אינם טובים בעיני. איך אשב אני הזמיר יחד עם שתי מוזרות?!
האחת בקיקסבוקס כל היום משחקת בסוף עוד תישבר לו המפרקת.  וחוץ מזה אמא שלו בי מתחרה בשירה לא יודעת שאני זמר עם נשמה.
והשנייה קוראת עצמה תיק, איזה מין שם משפחה זה תיק?! תיק זה לא שיק! פה זה לא בוטיק!
נרגילתה כל היום מעושנת ואחרי זה בשניצלונות היא מתפטמת.

נעלבו המוזרות והלך לו הזמיר...

הלך הזמיר באה יונה.
חיש קל עלתה לקומה האחרונה.
קוראת את השלט, פותחת הדלת, עומדת בפנים ומסתכלת.

באים אליה כל השכנים, עומדים מסביבה מסבירים לה פנים:
הנאים החדרים בעיניך? נאה המטבח אך אינו מרווח.
הנאה המסדרון בעיניך? מרובה בו הצל, המסדרון אפל.
ובכן, לא תשבי איתנו?
אשב ואשב בחפץ לב, כי השכנים טובים בעייני.
המורה חיילת – חברה נהדרת
חיילת הפקדה- שובבה וחמודה
החפ"ש- מסור ואינו מיואש.
והמוזרות- חביבות ונועזות.
רואה אני, כי נוכל לחיות ביחד, בחברה טובה, בשלום ובנחת.
שכרה היונה את הדירה יום הומה היא בחדרה.

וכך בעמק יפה, בין כרמים ושדות, עומד מגדל בין חמש קומות.
ובמגדל גרים עד היום שכנים טובים חיי שלום.
שם, יש שלט בכניסה, עד מתי ,רוצים פרק משימה!



פתיחת שנת 2015


הערב אין בפי מילות סיכום או פתיחה
אז אתם מוזמנים להנמיך את הציפייה
הערב אני מעוניין להעלות סוגייה.
מה לנו בפתיחת שנה חדשה?
הרי מה אנו פותחים או מה סוגרים?
לא כך נראים הדברים.
אנו, ההומוסאפיאנס יצור זעיר ביקום אדיר
חיים בתוך גלקסייה אחת מיני רבות
ואוהבים את עצמנו להשלות
חילקנו את ימינו כאן לשנים וימים, שעות ועונות, חגים ומועדים, ימי הולדת וקידושים
מציירים לעצמנו את התמונה החביבה שהכל מעגלי ונהיה כאן גם בשנה הבאה.
בדיוק בעוד 365 ימים נהיה בדיוק כאן ונדבר את אותם העניינים אתם מדמיינים?
בגלקסית שביל החלב החמודה שלנו בה נמצאת מערכת השמש הקטנטנה שלנו יש בין 200 ל400 כוכבים שגם אם אנו חושבים שאנחנו אותם רואים יכול מאוד להיות שהם כבר לא קיימים
אתם קולטים? כוכב שממזמן התנדף בשממה ובגלל מרחק האור לעינינו הידיעה לא התקבלה.
הכל בערפל, זז ולא ידוע  מה שהיה כבר נידף עם הרוח ואין שום דבר בטוח
אז על נא בואו לא נשלה עצמנו בסיכומים מפוארים על טיולים מרשימים, עבודות חדשות ושינויי עיצובי בגדים נוראיות
מכיוון שכלום לא נגמר ואין לדעת מה יביא המחר
אז בשביל מה בכל זאת כולנו כאן אתם שואלים?
לי בטוח אין התשובה
אבל מה שכן, את הרגע הביאה החגיגה
את הרגע הזה בו כולנו יושבים. חבורה מדומיינת עם קשרים מומצאים
יושבים כאן בבגדים חגיגיים מריצים בדיחות ושירים ישנים
בשביל הרגע הזה שווה לציין. איך היה ומה עכשיו מעניין.

ניתן פה לכל אחד אות משלו כי ככה דמבלדור עושה ואין שני לו
אות הטיול:
נזכיר את טיולם של הילדים האובדים ממדינת הקארי
דגול שישי אור מיכל ואור בשארי
איך כל אחד מהם את טיולם חווה בצורה כזו או אחרת אבל רק דגול לא מוריד את השרשרת.
את אות הפציעה ניתן לרינת הנפלאה שעליה השנה לא פסחה וגם היא טיילה בערך
אז שהשנה החדשה תביא לך בשורות טובות ותשברי איזה רגל או ברך.
את רום נברך באות ההשכלה. שתצליח בלימודייך כמעצב פנים וציוניך יהיו שוקלדות
וכך תהיה שם דבר ואת בית המקדש השלישי יבנו מסנאדות
את אות החייזר ניתן לדוור.
מארח אותנו פה בביתו היפה עם חברתו הנפלאה סופגי שתחייה
חייזר משום שאם כל הכבוד לפסיכומטרי וההסתכלות קדימה 
זה קצת קינקי לסיים את היום מתמזמז בביזנס של אמא
ואחרון יקבל מאיתנו כבכל שנה את אות השמן.
כי לבחור מקצוע כטבח אחרי כל השנים של הירידות
זה בגדר מזוכיזם ולהיות פשוט אידיוט

זהו זה. לסיום אברך אתכם לשנה החדשה בברכת הג'אנג'ה.
שתהיו למריחואנה – ריחניים, יצירתיים, חולמניים וליברליים
תהיו לגריינר  - יעילים פרקטים ומדוייקים
תהיו לפילטר – תסננו לכם רק את הדברים שאתם אוהבים ותשאירו את החרא בחוץ
תהיו לטבק – שברגע שמישהו ילמד להכיר אתכם או יתאהב ויהיה לו קשה להפסיק.
תהיו לנייר גלגול – תדעו לאסוף לעצמכם את מה שאתם אוהבים בכמות הנכונה
תהיו לג'ויינט – תמיד תגרמו לאנשים סביבכם לחייך. שנה טובה!

יום שלישי, 8 ביולי 2014

אל המעיין

שביל ישראל.
1, 2, 3.. 4 זהו, אין יותר אבנים קטנות בתוך הגרביים.
כבר שעה שאני מתאפק לא לעצור. איפה המעיין הזה? אני כבר שעות מחכה שיגיעו מים עד נפש.
שולף את בקבוק המים בטעמים שלי ושותה!  מים בטעם פלסטיק, האהוב עלי.
מסתכל על המשך השביל, כבר מזהה את עצי הצפצפה, סירה קוצנית וקדה שעירה, שבלולים מכסים ענפים לאורך הדרך ואת הקרקע מכסות שקיות תפוצ'יפס שמנת בצל. רוח גבית נעימה מלטפת את כובע שלוש הפינות שלי ואני נהנה מהשקט, מתפעל, ברגעים כאלה צריך לצלם.
מזל שאין לי מצלמה.
לוקח נשימה עמוקה לתוך הריאות ונושף.  נשימה עמוקה לתוך הריאות ונושף. נשימה עמווק אחח! מה זה?! משהו עקץ אותי! אני לא מאמין! מסתכל מתחתיי ואני רואה את הדבר הכי רגיל שיכולתי לראות - יתוש. הורג אותו וממשיך בנשימות.
טוב, עכשיו אפשר לה_שיך ללכת.
*מכחכך בגרון* סליחה, לה_שיך ללכת. היי _ה זה?! ל_ה אני לא _צליח להגיד את האות _?! אוי ואבוי.
איזה בלאגן, _ה אני עושה עכשיו? טוב, זה קורה לפע_י_. שיט! אפילו _ סופית אין לי.
אני פשוט אלך בתקווה שזה יחלוף.
אה, הנה ה_עיין!

מעיין: אהלן!
אני: היי, אתה _דבר!
מעיין: סליחה, מה? לא הבנתי אותך כל כך
אני: זה כי אני לא _צליח להגיד  _
מעיין: מה אתה לא צליח?!
אני: אני לא _צליח להגיד _
מעיין: אתה צוחק עלי?
אני: נוו! ל_ה אני בכלל _נסה להסביר לך?! אתה _עיין!!!
מעיין: אני לא מבין אותך. מה אתה מתעצבן? טוב, אין לי כוח לעבוד היום, אין משאלות ואין כלום.
בא-גדי בא-גדי בו לפה! הולכים!
אני: ..........
קופץ ל_עיין.

וואי איזה כיף. איזה מים נעימים! ממממ..
ושכבר חשבתי שזה לא יבוא - הגיעו מים עד נפש. קצת מנוחה.






יום שני, 7 ביולי 2014

מסעות פישול

הודו.
השעה 14:00. מסתכל סביבי ברחובות הז'אנה ג'אנה מאנה ומחפש לי הרפתקה.
אני הולך עם הזקן הגאה שלי והחולצה ההודית הסגולה שלי. זה מאוד מוזר, זוהי חולצה הודית אבל אף אחד פה לא הולך איתה... נראה לי שקניתי פסל של הכותל בירושלים.
לאחר שכמה ריקשות ניסו לרצוח אותי אני מעביר את עצמי לעזור קצת יותר ירוק ופחות עמוס באנשים.
היי ! נחל ! שם אני רוצה להיות!
הקפצתי שלוש אבנים על המים בתוצאת שיא של שתי הקפצות.
איך אני לא מצליח יותר?! חייב להיות הסבר פשוט מאוד לזריקת האבנים האלה , כל אחד יכול לעשות את זה, אולי אני אמור לזרוק את זה בצורה אנכית ל... רגע, זה ממש לא מעניין אותי בעצם.
זמן עישון!
מזל שאני מגלגל לעצמי מראש ושומר אותם בתיק הסגול-תואם חולצה שלי, הכל בחיים זה עניין של אחריות וחשיבה קדימה.
איך תמיד שאני לוקח שאכטה, העננים מתחילים להסתדר בצורות  של ירקות שאני שונא: ענן קישוא, ענן חציל, ענן דלורית, ענן דלעת, ענן צנונית, ענן כוסברה, ענן ברווז, ענן שווה צלעות, ענן מיקווה.
מוריד את מבטי לרגע מענני הירק כדי להקפיץ עוד אבן - הפעם אצליח.
קם על הרגליים ואחחחח!! כוסאמק!! נפלתי פה מאיזה גזע עץ.. ויי! מה זה? אני לא מאמין! זה נימבוס 2000. כל חיי חלמתי על כזה. כל החיפושים בשבת בחורשה הישנה של הפארק הלאומי היו לשווא. יששששש
הרמתי את הנימבוס בצעקת UP זינקתי עליו והתחלתי בתעופה. ריחפתי מעל הדשא, הרמתי את חזית הנימבוס בכיוון למעלה והתחלתי בתעופה אנכית הגעתי לענן הקישוא והטלתי עליו את קללת ה"רידקטו", לענן החציל עשיתי "שתק" ומכיוון שהודו לא באזור הקליטה של משרד הכשפים הטלתי "קרושיו" על ענן הכוסברה - naughty me.
אני מלך העולם. זה מה שנקרא לעוף על הטיול שלי!
שבאתי ללטף איזו ציפור נדלקה לי מנורת דלק בנימבוס מה שהיה לי מוזר מאוד, כי הייתי בטוח שתדלקתי לפני הטיסה.
הנימבוס התחיל בנסיקה מטה והתחלתי להסתחרר, הכל מסביבי היה בגוונים של חציל. לא הצלחתי להבחין אם זה מהחולצה או הענן. ראיתי גם טושים צבעוניים ושעון קיר שהשעות יצאו ממנו, ראיתי גרגירי חומוס מנגבים פיתה ושטרות של כסף שקנו אושר. התחלתי להרגיש את התחושה הזו בבטן שאתה מרגיש בקייטנת טומי בפעם הראשונה בלונה פארק על ספינת הפיראטים שעוד שנייה יוצא לך פיפי, מזל שאני כבר לא בקייטנת טומי ואין לי מה להתבייש, או להתאפק.
בשלב זה כבר הייתי מאוד קרוב לקרקע, נחבטתי במים של הנחל שלוש פעמים, שיא חדש. ונפלתי חזרה לנקודה שבה התחלתי.
קמתי על הרגליים קצת מסוחרר ומאוד רטוב באזור התחתונים (כנראה מהקפיצה על המים..) והתחלתי ללכת בחזרה לגסט האוס מרוצה ועם מצב רוח לקינוח.
השעה 14:30 - איך הזמן עף כשנהנים.